פסק-דין בתיק עפ"א 15/08

כב' השופט - זיאד הווארי, אב"ד;

1.         המערער הודה בבית משפט קמא בביצוע עבירות של מעשי פזיזות ורשלנות - עבירה לפי סעיף 338(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן - חוק העונשין), ויריות באזור מגורים - עבירה לפי סעיף 340א לחוק העונשין.

2.         בכתב האישום, בו הודה המערער, נטען כי במועדים הרלבנטיים לכתב האישום שימש המערער כשוטר מג"ב. במסגרת תפקידו זה, החזיק המערער נשק מסוג M16 מקוצר (להלן - הרובה). המערער ומשפחתו מתגוררים במנשיה זבדה (להלן - הכפר) בשכנות למשפחת סולימאני.

ביום 10/7/2005 בשעות הערב, בכפר, פרץ עימות בין משפחתו של המערער לבני משפחת סולימאני. בהמשך הגיעו הצדדים לידי "סולחה". אולם, בהמשכו של אותו ערב ולאחר השכנת ה"סולחה" שוב התלקח העימות. המערער נטל את הרובה ויצא מביתו. אותה עת עמדו ליד בית המערער אנשים וביניהם ילדים. המערער דרך את הרובה וירה 3 כדורים באוויר. קרוביו של המערער נטלו ממנו את הרובה והרחיקו אותו מהמקום.  

3.         המערער לא הורשע בעקבות הודאתו בעובדות כתב האישום הנ"ל, אלא נשלח ע"י בית משפט קמא לקבלת תסקיר שירות המבחן בעניין הרשעתו או אי-הרשעתו.

4.         לאחר קבלת התסקיר, החליט בית משפט קמא להרשיע את המערער, והטיל עליו עונש מאסר לתקופה של 12 חודשים, מתוכם 6 חודשים לריצוי בפועל, אשר הומרו בעבודות שירות, ואילו היתרה על תנאי למשך שנתיים, והתנאי שלא יעבור ויורשע על כל אחת מהעבירות בהן הורשע בכתב אישום זה, וכן הטיל עליו קנס בסך 5,000 ש"ח.

5.         טענות המערער בתמצית :

ב"כ המערער טען, כי טעה בית משפט קמא עת החליט להרשיע את המערער. לטעתנו, בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי להמלצת שירות המבחן, אשר המליץ להטיל על המערער עבודות של"צ ללא הרשעה בדין, העלולה לחבל בעתידו. עוד טען ב"כ המערער כי בית משפט קמא חרג לחומרה מרף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה, ולא התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, אשר נעדר עבר פלילי וניהל אורח חיים נורמטיבי לחלוטין. לפיכך, לטענת ב"כ המערער, לא היה מקום להטיל על המערער מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות.

לסיכום, ביקש ב"כ המערער לבטל את הרשעתו בדין של המערער, וזאת על מנת לאפשר לו להשתלב בשירות הקבע של צה"ל, וכן להקל בעונש שהוטל עליו.

6.         עמדת המשיבה בתמצית:

ב"כ המשיבה התנגדה לקבלת הערעור. היא ציינה כי מדובר בשוטר מג"ב בתקופה הרלבנטית, אשר בעת סכסוך עם משפחה שכנה לא היסס ליטול נשק אישי, ולא רק שאיים אלא ירה בשטח, באזור בו עמדו אנשים ליד ביתו, ורק התערבותם של קרובי משפחתו של המערער מנעה את המשך הירי. לפיכך, ביקשה היא להשאיר את הרשעתו בדין של המערער, וכן לא להתערב בעונש שהוטל עליו.

7.         דיון והכרעה:

א.         באשר להרשעת המערער, השאלה הינה אם צדק בית משפט קמא בהחליטו להרשיע את המערער בעבירות בהן הודה, או שמא היה על בית משפט קמא להימנע מלהרשיעו בדין?

הלכה היא שהאינטרס הציבורי מחייב, כי מי שנמצא אשם בדין, יורשע בעבירות שיוחסו לו, זה הוא הכלל, והסמכות הנתונה לבית המשפט להימנע מהרשעה היא במקרים מיוחדים ויוצאי דופן.

כפי שנקבע בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, בעמ' 344, (להלן - הלכת כתב):

"הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה, ומי שטוען את ההיפך שומה עליו לשכנע את בית המשפט ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיוידאלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי".

בהלכת כתב נקבעו שני תנאים מצטברים שבהתקיימותם ניתן להימנע מהרשעת הנאשם:

"הימנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל"(ראו הלכת כתב, בעמ' 342).

עוד נפסק בעניין זה :